תוכן

יא) ונמצא כי כאשר נולד זה הפרצוף של המוחין דז"א, ועמד במקום ג"ר דתבונה, הניח שרשו תוך יסוד דאימא, ולהיותו כלול שם, אינו נזכר בבחי' בפ"ע של ז"א, אבל אחר שנולד ויצא משם, אז נקרא ע"ש ז"א. ונמצא כי בהיותו במקום ג"ר דתבונה, הרי זו בחי' אחת קיימת, ונקרא מ"ם סתומה, של אותיות צלם דז"א. כי שם הוא בחי' ד' מוחין כנז"ל, וכ"א כלול מעשר, הרי מ' דצלם. ואח"כ הניח שם שרשו ועיקרו, שהיא בחי' המעולה שבו, הראוי לעמוד במקום ההוא. והשאר יורד עוד למטה בג' אמצעיות דתבונה, ומתלבשים בתוכם, ונעשים ג' מוחין בלבד כנזכר. והרי זו בחי' ל' דצלם. ושם נשאר בחי' שנית, גרועה מן הראשונה, ומעולה מן השלישית. והבחי' הג' הגרועה שבכלם, היא היורדות למטה בנה"י דתבונה, ומתלבשים בתוכם. ואחר כך נכנסים הנה"י עצמם תוך ז"א, ומתלבשים בט' ספירות שבו. והרי זו בחי' צ' דצלם.